תסמונת סקרואילאיטיס מתאפיינת בדלקת במפרק הסקרואיליאקלי, המחבר בין עצם הסקרום (עצם העצה) בתחתית עמוד השדרה לבין עצם האגן. דלקת זו עשויה להופיע כתסמונת עצמאית או כחלק ממחלות דלקתיות מערכתיות יותר, כמו דלקת מפרקים פסוריאטית או דלקת חוליות מקשחת. הכאב הנלווה לתסמונת זו יכול להיות משמעותי מאד ואף מגביל, ולהקרין מהאגן לירך, לגב התחתון ולעיתים אף למטה, לאורך הרגל.
מהי תסמונת סקרואילאיטיס ואילו תסמינים מעידים עליה
תסמונת סקרואילאיטיס היא דלקת במפרק שעל שמו היא קרויה, הממוקם בנקודת החיבור שבין עמוד השדרה התחתון לעצמות האגן ומשמש כנקודת העברת המשקל בין הגב לרגליים. התסמין העיקרי והבולט ביותר שלה הוא כאב באזור האגן והישבן, שעשוי להחמיר בזמן עמידה ממושכת, הליכה, עליה במדרגות או לאחר ישיבה או שכיבה ממושכת. רבים הסובלים ממנה מדווחים על כאב המקרין לירך האחורית, לגב התחתון ולעיתים אף מטה, לאורך הרגל, מה שעלול לעיתים לגרום לטעות באבחון, שכן תסמין זה דומה מאד למקרים של פריצת דיסק או בעיות עצביות אחרות. בנוסף, גם נוקשות בוקר באזור הגב התחתון והאגן היא תסמין נפוץ מאד ובמיוחד אצל אנשים שתסמונת זו קשורה למחלות דלקתיות מערכתיות. במקרים מתקדמים יותר, קושי בתנועות מסוימות או הרמת רגל ישרה, התכופפות או סיבוב הגוף הם תסמינים נוספים, כמו גם ירידה ביכולת התפקודית היומיומית.
כיצד ניתן לאבחן את התסמונת בצורה מדויקת
אבחון התסמונת מתחיל בבדיקה קלינית יסודית, הכוללת בדיקות פיזיקליות מיוחדות, כמו מבחן פאבר ומבחן דחיסה של המפרק הסקרואיליאקלי. אלה, מסייעים לרופא לזהות האם מקור הכאב הוא המפרק וכן בדיקות נוספות, כמו בדיקות דם מסוג CRP ושקיעת דם (ESR), שיכולות לזהות תהליך דלקתי כללי בגוף. בנוסף, מתבצעות גם בדיקות הדמיה לעיתים קרובות, ההכרחיות לאבחון סופי, כאשר MRI עם חומר ניגוד, נחשבת לאחד מאמצעי האבחון הרגישים ביותר לזיהוי דלקת פעילה במפרק עצמו. יחד עם זאת, אם האבחון אינו חד משמעי, מתבצעת הזרקה אבחנתית של חומר אלחוש למפרק תחת הנחיית הדמיה, שיכולה לבדוק האם בעקבות ההזרקה ישנה הקלה משמעותית על הכאב, מה שיכול לחזק את האבחנה של דלקת במפרק הסקרואיליאקלי.
אילו טיפולים קיימים להקל על הכאב והדלקת
הטיפול הפיזיותרפי מהווה נדבך מרכזי בטיפול בתסמונת סקרואילאיטיס, כולל תרגילים ממוקדים לחיזוק שרירי הליבה, שרירי האגן והירכיים, שיפור הגמישות והיציבה וכן שיטות לשיפור התנועה. מעבר לכך, ניתנות גם תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות, המהווה הטיפול הראשוני להקלה על הכאב והדלקת, כאשר אם הן נלקחות באופן סדיר בתקופות של שיא, תיתכן הקלה משמעותית במיוחד. הזרקות סטרואידים ישירות למפרק הדלקתי תחת הנחיית הדמיה, יכולות גם הן לספק הקלה משמעותית לתקופות ארוכות אצל חלק מהטיפולים, ובמקרים של הופעת התסמונת בעקבות מחלות דלקתיות מערכתיות, תרופות ביולוגיות שונות עשויות גם הן לעזור. מעבר לכך, ישנן גם שיטות טיפול חדשניות כמו גלי רדיו והזרקת פלזמה עשירת טסיות (PRP), המהוות חלק מהאפשרויות החדישות המוצעות כיום, המיועדות למטופלים שלא הגיבו לטיפולים המסורתיים, המוכרים יותר.
מהן השיטות השונות לטיפול שמרני ותרופתי
שיטות הטיפול השמרניות והתרופתיות כולל לרוב מנוחה מתאימה עם הימנעות מפעילויות שמחמירות את הכאב, וזאת תוך שילוב של קרח וחום להקלה על כאבים ודלקת. פיזיותרפיה, כאמור, גם היא שיטת טיפול שמרנית וגם הידרותרפיה. תרופות נוגדות כאב ומשככי כאב מקומיים בצורת משחות, ג'לים או מדבקות עשויות גם הן להציע הקלה ללא תופעות לוואי שונות, וכן תרופות ביולוגיות בחלק מהמקרים, כאמור.
כיצד ניתן למנוע החמרה של התסמונת ולשמור על אורח חיים פעיל
שמירה על משקל תקין היא קריטית למניעת עומס מיותר על המפרקים, כאשר אפילו ירידה קלה מאד במשקל יכולה להפחית משמעותית את הלחץ על האגן והגב התחתון. גם פעילות גופנית מותאמת אישית יכולה למנוע החמרה ולהיות חלק משמירה על אורח חיים פעיל, עם דגש על פעילויות לא עצימות, כמו שחייה, רכיבה על אופני כושר, הליכה במים או יוגה. הקפדה על יציבה נכונה לאורך כל שעות היום, ובייחוד בזמן ישיבה או הרמת משאות חשובה מאד וכן שימוש בעזרים ארגונומיים שונים, כמו כריות תמיכה לגב וכיסאות מותאמים בהחלט יכול לעזור. טיפול רגשי ושיטות להפחתת מתי כמו מדיטציה או ביופידבק גם כן יכולים לעזור בהתמודד עם הכאב הכרוני הקשור לתסמונת, שהוא לכשעצמו מוביל למתח שמחמיר את הכאב.